<h1>לאוין לדעת הרמב"ן ששכח הרמב"ם בספר המצות</h1>
<h2>דף מו.</h2>
המצוה האחת עשרה שנמנענו בצאתנו מחנה על האויבים מכל דבר רע כגון שפיכות דמים וזולתו מן העבירות הגורמות סילוק השכינה מן המחנה והוא אמרו יתעלה (תצא כ"ג) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ודרשו בספרי שומע אני בטומאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר ת"ל ערוה אין לי אלא ערוה מנין לע"ז ושפיכות דמים תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע אי ונשמרת יכול בטומאות וטהרות תלמוד לומר ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע. וענין המצוה הזאת שנמנענו במחנה מן העבירות האלה הגורמות סילוק השכינה והזהירנו ית' בלאו הזה שלא יגרום סילוק שכינתו מעלינו במחנה שיהיה העובר בהן מפיל ישראל בחרב ומחלל את השם ומייקר עבודה זרה שלהם בעיני האויבים. והוא אמרו ית' (שם) כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך בידיך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר. אזהרה שנשתמר שלא יראה בנו ערות דבר. הנה בכאן שני לאוין בעניין אחד לחזוק. ואם הוא טעם לומר ונשמרת מכל דבר רע לאו מונע אותנו מאלו העבירות במחנה. ואל תשתבש ותאמר כי מאחר שאין הלאו הזה מונע אותנו רק מעבירות מנועות אינו בא במנין. שזה אינו לאו שיכפל בכל מקום לחזוק בלבד אבל נתייחד לו מקום לעבור עליו בשני לאוין במקום ההוא. וזה כגון הלאו הנאמר במסיג גבול שהוא מונע מפועל אסור שהוא עובר בלא תגזול ונתייחד בגבולים בארץ לאו אחר לעבור בשני לאוין וכולם באים בחשבון המצות (ל"ת רמ"ה—ו'). וכן זה שהזהירנו ית' להשתמר במחנה מכל דבר רע הגורם סילוק השכינה מוסף על אזהרתנו בכל מקום באמת ראוי להמנות. ואיפשר שיכלול בו גם ההרהור שמא יבא לידי קרי ויטמא המחנה ויצטרך לצאת משם כמו שאומרי' בגמרא (כתובו' מ"ו., ע"ז כ':) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וברביעי שלכתובות (מ"ו.) כשהם חוקרים אזהרה למוציא שם רע על אשתו מנין אמרו ר' אליעזר אומר מלא תלך רכיל בעמך ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע, ור' אליעזר מאי טעמא לא אמר מהאי קרא, ההוא מיבעי ליה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. שזה אצלם אזהרה ומניעה. אבל העיקר הוא שהאזהרה הזאת אע"פ שהם מזהירים בה בכל מקום לתוכחת לא נאמרה בתורה אלא במחנה שגם היא גורמת הפסד המחנה. אבל בטומאת שרץ והמת ובמעשרות אמרו שאינן באזהרה הזאת לפי שאינן גורמות סלוק השכינה. ובעל ההלכות נזכר במצוה הזאת ומנה (אות רמ"ו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.
<h2>דף סז:</h2>
המצוה הי"ז שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא ית' ישלם לנו הכל בכמה כפלים והוא אמרו ית' (ראה ט"ו) נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות (אות קצ"ב).
